הרטבה היא השם הרפואי שניתן לאי שליטה על הטלת שתן מעבר לגיל שהילד כבר צפוי לשלוט בשלפוחית השתן שלו, בהשוואה לבני גילו וזו ללא סיבה אורגנית מאובחנת. ילדים רוכשים את השליטה על ה"סוגרים", שהם השרירים הטבעתיים, בגילאים שונים. עד גיל 5 שנים ההרטבה הלילית נפוצה יחסית. רוב הילדים בגיל 5 שנים כבר לא מרטיבים. אולם במחקרים שונים נמצא ש – 5% מן הילדים עדיין מרטיבים בלילה בגיל 10 שנים. למרות שמספר הנערים המרטיבים יורד ככל שגילם עולה, כ – 2% מהנערים ימשיכו להרטיב בבגרותם גם אחרי גיל 18 שנים. הרטבה עלולה להתרחש גם ביום וגם בלילה תוך כדי שינה.

בחזרה לתוכן העניינים

בחזרה לעמוד הבית

למרות שברור שהגורם להרטבה הוא תפקוד לקוי של מערכת השתן אצל הילד, הגורמים לרוב מקרי ההרטבה אינם ידועים ברובם. אצל חלק  מהילדים נמצא שהמערכת מייצרת שתן בכמויות גדולות מידי בזמן השינה. אצל אחרים, גודלה הפיסי של השלפוחית אינו גדול מספיק והיא אינה מצליחה לשמור את כמויות השתן לאורך זמן ממושך דיו. בחלק מהמקרים נמצא מרכיב גנטי לבעיה (אשר אינו מספק רמזים לסיבת ההרטבה) ואצל ילדים אחרים נמצאו בעיות פיזיולוגיות שונות בכליות או מערכת העצבים. ברוב המקרים, הרטבה אינה משמשת סימן ברור למחלה, לחץ רגשי או בעיה נפשית. הרטבה הראשונית בעיקרה צריכה להיות מטופלת על ידי רופא או נוירופסיכולוג. יש לזכור שההרטבה גורמת להיווצרות בעיות שניוניות שעשויות לדרוש טיפול פסיכולוגי לשיקום הדימוי העצמי, "הסוד" שהילד שומר, הבושה וראייתו את עצמו ויכולותיו.

בחזרה לתוכן העניינים

בחזרה לעמוד הבית

לפני תחילת הטיפול, יש לערוך אבחון מקיף כדי לבדוק ולשלול נוכחות גורמים כגון זיהומים בדרכי השתן, גודל שלפוחית מתאים לגיל, ריכוז שתן ביום ובלילה, שליטה מספקת על ה"סוגרים" או הימצאותם של גורמי לחץ פסיכולוגיים שונים. במידה וגורמים רגילים אלו נשללו וההרטבה נמשכת, הטפולים המקובלים כוללים:

1.       טיפול באמצעות זמזם או פעמון. זהו חיבור של פעמון למיטתו של הילד, המופעל אוטומטית לאחר תחילת ההרטבה ובכך מסייע אצל חלק מן הילדים, להפסיקה.

2.        טיפולים הורמונליים שונים באמצעות תרסיסים המותזים לתוך האף, טיפות או כדורים.

3.        ניתן לנסות טיפול פסיכולוגי התנהגותי היוצר מערכת תמיכה לילד תוך חיזוק יכולותיו יחד עם בנייה של מערך חיזוקים ותגמולים הולמים. הטיפול קצר יחסית ונמשך עד שנה. ניתן לאמן את הילדים לשמור ולעכב את הטלת השתן במשך היום וכך לחזק את עוצמת השרירים הטבעתיים ועם זאת להגדיל את נפח שלפוחית השתן.

שיטה נוספת לחיזוק שרירים אלו באופן ספציפי ניתן לבצע באמצעות "שיטת פאולה" לאימון שרירים טבעתיים.

חשוב לזכור שאצל 5% מן הילדים, למרות האבחונים השונים ודרכי הטיפול הקונבנציונליות, נמשכה ההרטבה אף בגיל 10 שנים. האם יש דרכי פתרון אחרות?

בחזרה לתוכן העניינים

בחזרה לעמוד הבית

הבנה חדשה של פעילות המוח אפשרה הבנה של הגורמים להרטבה שהביאה לפיתוח שיטה ביופיזיקלית מעבדתית חדשנית ומדויקת (BDTAK) לא פולשנית, מהירה ומהימנה לאבחון. הבדיקה נערכת באופן עצמאי על ידי הילד בביתו. בנוסף מאפשרת השיטה שימוש בטיפולים תרופתיים חדשים תוך מעקב פיזיקלי מדויק אחר יעילות והתקדמות הטיפול בילד.

בחזרה לתוכן העניינים

בחזרה לעמוד הבית

באיזה גיל מומלץ להתחיל טיפול בהרטבה?

מהן ההשלכות הפסיכולוגיות שיש להרטבה?

האם עונשים "חינוכיים" עוזרים?

האם ההרטבה נובעת מ"שינה עמוקה"?

האם מניעת שתייה בשעות הערב עוזרת להיגמל מהרטבה?

האם מספר הפעמים שהילד הרטיב במהלך השבוע מלמד על סיכוייו בטיפול?

האם מומלץ שימוש בחיתולים/ מכנסי חיתול אחרי גיל 5 שנים כנגד הרטבה?

ד"ר א. קסלר, כותב דף זה, הוא פסיכולוג ונוירופסיכולוג העוסק בטיפול ובמחקרים קליניים, חבר בהסתדרות הפסיכולוגים, בישראל ובארה"ב, וחבר הקונסורציום הבינלאומי לטורט.