אפילפסיה

מאפיינים

המוח אחראי על כל הפעילויות שמבצע האדם. על מנת שפעילות המוח תתבצע היטב, מועברים כל הגירויים, הפנימיים והחיצוניים לאדם אל המוח, שם הם מעובדים באזורי-מוח שהתמחו בפעילות זו. פעילות מוחית תקינה דומה לזרימת תנועה שתקינה ושוטפת בכבישים צפופים בעזרת הכוונה מבוקרת של רמזורים.

פעילות אפילפטית או התקף אפילפטי מתרחש כשפעילות יתר של המוח מתרחשת בו זמנית באופן לא מבוקר. הדבר דומה לתקלה המפעילה בו זמנית את כל הרמזורים באזור מסוים על "ירוק". פקק התנועה במצב זה הנו בלתי נמנע ומידי.

את פעילות המוח ניתן למדוד באופן חיצוני לא פולשני ולא מכאיב בעזרת אלקטרודות המונחות על הראש (תרשים גלי מוח = EEG)..

פעילות שכזו של המוח הגורמת לבעיות שונות שיפורטו, מסווגת בהתאם לקריטריונים שונים הכוללים את גורמי הפעילות, מיקום התרחשותם על גבי המוח, האופן הקליני שההתקפים מתבטאים, תדירות הופעתם אצל החולה ועוד. לכל אחד מהגורמים הללו משמעויות שונות ורמת סיכון שונה לחולה.

שכיחות האפילפסיה ההתקפית היא כ 1% באוכלוסייה וכאשר נמדדה שכיחות הפרעות בלתי ספציפיות ברישום גלי המוח עלה שיעור השכיחות במידה רבה. מקור הבעיה הגורם את ההתקפים האפילפטיים ידוע בחלקו. במקרים מסוימים אותרו אירועי טראומה שונים כגון תאונות דרכים, גידולים סרטניים מוחיים, או זיהומים שונים שנתנו הסבר להתפתחות האפילפסיה. לאחרונה פותחה שיטה מדויקת מהירה המסוגלת לאתר מקור מוחי תת קורטיקלי המעורר התקפי אפילפסיה המעניק הסבר גם לבעיות הפסיכיאטריות, הרפואיות ושינויי ההתנהגות המופיעים באפילפסיה מסוג זה.  הבדיקה פותחת פתח לטיפולים תרופתיים הנותנים מענה שלם למכלול הקשיים.              

באפילפסיה ה"גדולה", לפני ההתקף המלא עשוי החולה לחוש תחושות שונות המקדימות את בוא ההתקף העיקרי וכך משמשות כסימני אזהרה מקדימים. התחושות סובייקטיביות לכל חולה. חלק מהחולים הופך להיות אדיש, אחרים הופכים להיות עצבניים וחסרי מנוחה, מדוכאים או שמרגישים רגישות וצורך לשפשף ולגרד עצמם באזורי גוף שונים. עלולים להופיע לפני ההתקף כאבים או התכווצויות  בטן, חיוורון או אדמומיות בלתי מוסברת בפנים, שלשולים או כאבי ראש חזקים ולעיתים טשטוש ראיה בלתי מוסבר או הבזקים בשדה הראיה.

בהתקף נופל האדם תוך איבוד הכרתו לרצפה, בדרך כלל תוך "נעילת לסתותיו", אובדן שליטה על שלפוחית השתן, עוויתות בכל גופו ובמקרים רבים הזעה מרובה, ריור ודופק מהיר. לחלק מהחולים אין סימנים מקדימים לפני ההתקף.

באפילפסיה "קטנה" מאפייני ההתקף שונים. ההתקף קצר, מהיר לעיתים עד כדי שהחולה עצמו אינו מודע ל"התקף" כלל. בסוג זה לעיתים נראה החולה כאילו הוא "מפוזר", בוהה בפתאומיות, נעצר וקופא במעשיו או בדיבורו וכאילו מנותק מסביבתו. אין אובדן הכרה ורק קטיעת רצף הפעילות בה היה עסוק האדם באופן פתאומי לפרקי זמן קצרים, באופן חוזר בהקשרים לא מתאימים רומז לכיוון אפילפטי זה.

אפילפסיה "קטנה" פוגעת בילדים אחרי גיל ארבע. תדירות הופעתם תתגבר כאשר הילד אינו עסוק בפעילות גופנית או חשיבתית כלשהי. עלולים להתרחש אירועים אפילפטיים רבים עד כדי הפרעה במהלך הלימודים הרגיל תוך שהילד "נתקע" ואף נקטע ברצף החשיבה, הכתיבה. הקריאה, הקשב ומעקב תקין ורציף אחר מהלך השיעור.

בסוגים שונים אחרים של אפילפסיה עלולה אישיותו של האדם להשתנות, עלולים להתרחש עיוותי תפיסה שמיעתיים (אדם עשוי להרגיש שהוא שומע קולות או צלילים שונים), ראייתיים (אדם עשוי לחוש שהוא רואה כל מיני חזיונות ותמונות ראייתיות דמיוניות שונות, אנשים וחפצים עלולים להראות לחולה "כמתכווצים ואף נעלמים", לשנות צורתם ועוד), תחושות פחד חזקות, כעס רב, מחשבות שווא שונות ואף הרגשה שרודפים אותו או מנסים לפגוע בו. אחרי האירוע האפילפטי שינויי האישיות עלולים להתבטא בשינויים בחשק המיני שאפיין את האדם, עליה ברמת האלימות של האדם ואף תחילת ביטוי של רגשות דתיים בעלי עוצמה רבה ואף תחושת "שליחות" עלי אדמות. יתכנו הזיות ותחושות שווא שונות דוגמת הרגשה שראש החולה מנותק מהכתפיים, הזיות ריח (רע בדרך כלל) ועוד.

חשוב לציין שאצל ילדים בגילאים ששה חודשים עד גיל חמש שנים עלול להתרחש אירוע אפילפטי התקפי במהלך מחלת חום. הנטייה להתרחשות מקרים אלו נמצאה בעלת רכיב תורשתי ואינה מלמדת על סבירות הגבוהה מהנורמלי לפיתוח אפילפסיה בעתיד.

מאחר והתרחשות האירועים האפילפטיים היא פתאומית ומכתיבה באופייה את אובדן השליטה העצמית של האדם על גופו, מעשיו ולעיתים מחשבותיו, נוטה החולה בעל האפילפסיה לפחדים (מתי יתרחש האירוע הבא, היכן זה יקרה וכיצד זה יתבטא),אובדן ביטחונו העצמי וירידה בערך העצמי שלו כאדם עצמאי ויצרני, תחושתו כבן זוג והורה. לעיתים קרובות החולה מרגיש בושה רבה ותלותיות ואמביוולנטיות רבה בקבלת עזרה מהסביבה.

כתוצאה מהמשמעויות הרפואיות, הפסיכולוגיות, התעסוקתיות, החברתיות והאישיות הנרחבות של האפילפסיה על תחומי החיים השונים של החולה, מומלץ לאבחן, לטפל ולייצב את חולה האפילפסיה מוקדם ככל האפשר.

ניתן לייצב את מרבית חולי האפילפסיה. קיימת המלצה לשמירת סדר יום מתון והליכה לישון בשעות סבירות בנוסף לאכילה של דיאטה מסודרת עם צריכה מוגברת של ירקות ופרות טריים למנוע עצירות. בנוסף, חשוב לשמור על פעילות גופנית סבירה ולהימנע מצריכה מרובה של אלכוהול. כתוצאה מהצורך להתמודד עם שינויים בולטים בחייו כמו תחושות חרדה, חוסר אונים, קשיי מוטיבציה ותסכול הקיימים בעוצמה רבה מומלצת לחולה ולמשפחתו קבלת סיוע של טיפול פסיכולוגי בדגש שקומי. הטיפול מסייע בעיבוד הרגשות יחד עם מציאת דרכי פתרון יעילות והצבת מטרות הולמות לחולה ומשפחתו. 

כתוצאה מהסיכונים באפילפסיה לחולה לעיתים קרובות, עם הגילוי הראשון של ההפרעה בפעילות הסדירה של המוח ברישום גלי המוח נרשמות עבור המטופלים תרופות אנטי-אפילפטיות וזאת עוד לפני ברור מעמיק ומקיף של מקור השינויים הלא ספציפיים. חשוב לזכור את השפעותיהן הרעילות של תרופות אנטי אפילפטיות בריכוזים גבוהים בנוסף לעובדה שלעיתים נמצאו שינויים ברישום גלי מוח ללא כל עדות להתפתחות עתידית של אפילפסיה וזאת אף ללא טיפול תרופתי כלשהו. מהאמור לעייל מומלץ לנסות לאתר את מקור השינויים ברישום פעילות גלי המוח באמצעים מתקדמים, לערוך הערכה סיכון של הממצאים אצל המטופל ומשפחתו ורק בתהליך שלם זה לקבוע את נחיצותו ואופי הטיפול המומלץ.