הפרעת הקשב וההיפראקטיביות היא הפרעה נוירולוגית הפוגעת בילד ובמשפחתו. שכיחות ההפרעה היא כ- 3% - 9% מילדי בית הספר. גורמי ההפרעה לא ברורים עדיין. הסימפטומים המרכזיים כוללים שלושה תחומים עיקריים שהם ליקויי קשב, קשיי שליטה בדחפים כפי שמתבטא באימפולסיביות ומרכיב תנועתי – היפראקטיבי. בנוסף לסימפטומים הנפוצים קיימים בהפרעה גם סימפטומים נלווים רבים ומיוחדים המחייבים התייחסות כוללת לרכיבים השונים של הבעיות המתעוררות. חשוב לערוך אבחנה מבדלת קפדנית על מנת לקבוע את מקור, עוצמת והיקף ההפרעה והביטויים של הסימפטומים השונים אצל הילד ורק אז לקבוע את דרך הטיפול האופטימלי המומלצת בהתאם.

האבחון המקובל כלל עד כה את סקירת הסימפטומים הקליניים באמצעות שאלונים, ראיון קליני ותצפית. כתוצאה מהטיות וקשיים דיאגנוסטיים רבים, נערך ניסיון לפיתוח מבחן ממוחשב (TOVA)  הבודק משתני פעילות ספציפיים אצל הנבדק תוך השוואתם לתוצאות בני מינו וגילו. כתוצאה מקשיים פנימיים רבים עדיין נמנעים אנשי מקצוע רבים לקבוע אבחנתם על פי תוצאות מבחן זה.

הבנה נוירולוגית חדשה של פעילות המוח אפשרה פענוח חלקי של הגורמים להפרעת הקשב וההיפראקטיביות. הבנה זו אפשרה פיתוח של שיטה ביופיסיקלית "מעבדתית" חדשנית ומדויקת (BDTAK)  לא פולשנית, מהירה ומהימנה לאבחון היפראקטיבית. הבדיקה נערכת על ידי הילד בביתו באופן עצמאי ותוצאותיה מפוענחות על ידי איש המקצוע. בנוסף, מאפשרת הבדיקה מעקב פיזיקלי מדויק אחר יעילות והתאמת הטיפול התרופתי, מצב החולה, התקדמות הטיפול ומידת השיפור הנוירולוגי – סימפטומטולוגי וההתנהגותי בהפרעה. הבדיקה מאפשרת גם אבחנה מבדלת של אפיוני ההיפראקטיביות לעומת בעיות נלוות שונות אחרות.

טיפול אופטימלי בהיפראקטיביות מחייב התערבויות יציבות וארוכות טווח של אנשי מקצוע שונים. גורמים מטפלים הם נוירולוג ילדים או פסיכיאטר ילדים, בנוסף לפסיכולוג חינוכי. טיפולים תרופתיים נאותים והולמים עשויים לפתור את הבעיות המגדירות את ההיפראקטיביות כמו גם את הבעיות הנלוות לה דוגמת בעיות שינה, הרטבה ולקויות למידה כמו גם את היכולות החברתיות הבעייתיות בנוסף לבעיות הרגשיות והפסיכיאטריות שלעתים מלוות את ההפרעה.

מערכות מס-ההכנסה והביטוח הלאומי עשויות לסייע בהתמודדות עם הפרעה נוירולוגית זו.

לפירוט ולהעמקת הידע על היפראקטיביות, דרכי טיפול בה וגלגלי הצלה ראה "כל מה שרצית לדעת על הפרעת קשב והיפראקטיביות".

בחזרה לתוכן העניינים

בחזרה לעמוד הבית

Attention Deficit and Hyperactivity Disorder (ADHD)

הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD)  היא ההפרעה הנפוצה מבין התסמונות שבגללן יופנו, בעיקר ילדים, לאבחון ולהערכת אנשי מקצוע שונים הכוללים פסיכולוגים ורופאים (התפתחותיים, נוירולוג ילדים (נוירופדיאטר), פסיכיאטר ילדים). בין הסימפטומים המגוונים שמראים הילדים הסובלים מהפרעה זו נכללים הסימפטומים המרכיבים את ה"שילוש הקדוש" שהם הפרעות קשב שונות, קשיים בשליטה על דחפים (כפי שמתבטא לעיתים קרובות באימפולסיביות) ובתנועתיות יתר (היפראקטיבית). הילדים בעלי הפרעת ADHD מראים מגוון רחב ביותר של סימפטומים הנבדלים בעוצמתם, אופן התבטאותם אצל הילד, במצבים בהם יופיעו הסימפטומים והיקף המחלות והתסמונות הנוספות המלוות כל ילד.

לאורך שנות המחקר הרבות נקראה הפרעה זו בשמות שונים שכללו "פגיעת מוח", תסמונת היפרקינטית", "נזק מוחי מינימלי", "תסמונת הילד ההיפראקטיבי" ולבסוף כפי שהיא נקראת כיום "הפרעות קשב והיפראקטיביות". השינויים בשמות השונים שקבלה הפרעה זו מבטאים את הניסיונות והתיאוריות שנבנו בניסיון להגדיר את הגורמים השונים האחראיים להפרעה זו.

בחזרה לתוכן העניינים

בחזרה לעמוד הבית

רמת קשב לא מספקת לאבחנה בפרטים

קשיים בשמירת רמת הקשב

קשיים בסיום פעילויות

בעיות בהתארגנות

הסחתיות רבה ("כל דבר מפריע")

שכחה רבה בפעילויות שונות

תזוזה רבה של מערכות איברים שונות

דיבור בלתי פוסק

עונה ומתחיל פעילות לפני סיום קבלת הסבר או הנחיות

קשיים בעיכוב תגובותיו

חשוב לציין שכל ילד מראה סימפטומים שונים. כמו כן, בלתי ניתן לנבא עוצמת סימפטומים מסוימים בהתאם לסימפטום או לקבוצת סימפטומים ספציפיים. עובדה זו מקשה על הגדרת ההפרעה בתסמונת ועל תהליך האבחון והטיפול בה.

בחזרה לתוכן העניינים

בחזרה לעמוד הבית

לקויות למידה ספציפיות

בעיות דיבור והגייה שונות

בעיות מוטוריות שונות

זיהומים בדרכי נשימה עליונים או נזלת כרונית (לעיתים גם בקיץ)

אלרגיות

אסטמה

הרטבה לילית (אחרי גיל שש)

בעיות שינה

בחזרה לתוכן העניינים

בחזרה לעמוד הבית

רגישות שונה מהרגיל לתנאי מזג אויר דוגמת ילד שלא סובל מהקור כשכולם סביבו "קופאים"

שינוי בסף הסבל לכאב יחסית לבני גילו

נטייה לשתייה מרובה של מים או משקאות קלים

חוש ריח מפותח לריחות ספציפיים

רגישות יתר או חוסר רגישות למגע אנושי כמו חיבוק וליטוף או של חפצים כמו נעליים או בגדים, בהווה או בעברו של החולה.

נוכחות טיקים מוטוריים או השמעת קולות שונים. כתוצאה מעוצמתם הנמוכה בהפרעה זו, לעיתים "מוסווים" הטיקים ולא זוכים להתייחסות מתאימה וכך אינם מאובחנים. בדרך כלל מופיעים הסימפטומים המזוהים עם היפראקטיביות לפני הטיקים. כתוצאה נקבעת אבחנה קלינית של הפרעת היפראקטיביות אשר תלווה את הילד בעתיד. באם היו הטיקים, המלמדים על נוכחות של תסמונת מורכבת מופיעים תחילה, היה הילד מאובחן באופן שונה ולעיתים אף מטופל תרופתית באמצעים אחרים. במידה ונמצאים הסימפטומים המיוחדים או הנלווים שצוינו לעיל, חשוב לערוך בירור ואבחנה מבדלת מקיפה וקפדנית שתפקידה לבדוק את מקור הבעיות, היקפם היחסי של הסימפטומים השונים ואת הטיפול המומלץ לכל בעיה.

בחזרה לתוכן העניינים

בחזרה לעמוד הבית

לעיתים קרובות הילדים עם הפרעת היפראקטיביות הם תת משיגים בבית הספר בהשוואה ליכולת האישית שלהם או בהשוואה לשכבת בני גילם.

בעיות התנהגות שונות

לעיתים קרובות הילדים עם הפרעת היפראקטיביות מתוסכלים מכל דבר שולי לכאורה, מראים שינויים קיצוניים במצבי הרוח שנעים מהתנהגות דכאונית המשתנית בקיצוניות ובמהירות להתנהגות עליזה שעשויה להתחלף אף בהתפרצויות כעס. בנוסף קיימים גם דפוסי עקשנות רבה, קשיים בדחיית סיפוקים המחייבים לעיתים קרובות סיפוק מיידי של דרישות ו"ציוויי" הילד. פעמים רבות, כתוצאה מהשינויים בתפקודו של הילד לאורך שעות היום, נדמה להוריו ומוריו בבית הספר שהתנהגויותיו מכוונות ובעלות שליטה על ידו וכך לעיתים הוא נתפס כעצלן, מניפולטור או חסר אחריות.

כתוצאה מקשיי ההתנהגות שצוינו וקשיים נוספים כגון יכולות תקשורתיות ירודות וכישורים חברתיים לקויים יחד עם דימוי עצמי ירוד, מוצא הילד את עצמו דחוי ומנודה מחברת בני גילו.

לקויות למידה

נמצאו לקויות למידה רבות אצל ילדים היפראקטיביים המקשות על תהליך הלמידה וההתפתחות הרגילה, בדומה לשאר בני גילם. הבעיות הנפוצות שנמצאו כללו בעיות מוטוריות ותאום עין-יד המקשים בעיקר את הכתיבה, בעיות קריאה ודיבור שונות, בעיות תפישה שונות, בעיות חשיבה ובעיות "עבודת רצף" המשפיעות על יכולתו של הילד לתכנן ולצפות את תוצאות מעשיו.

בעיות רגשיות ופסיכיאטריות

לעתים קרובות זוהו בעיות פסיכיאטריות אצל ילדים או מבוגרים עם הפרעה היפראקטיבית שכללו דיכאון, פחדים, התקפי חרדה ובעיות נוספות בשכיחות גבוהה פחות.

הסימפטומים שמראה הילד מתגברים בדרך כלל במצבים בהם נדרשת פעילות מונוטונית חד גונית ומשעממת המחייבת שמירת קשב לאורך זמן. חשוב לזכור שעל ידי הכרת המצבים המחריפים את הפרעת ההיפראקטיביות ניתן להקל את ביטויי ההפרעה באמצעות הימנעות ממצבים אלו. התייחסות נאותה לבעיה באמצעות "שבירת" מטלות ארוכות למקטעים קצרים, הכנסת מקטע בעל חידוש ועניין בתוך כל מקטע פעילות של הילד, התאמת נושא הפעילות לשעות יממה ספציפיות ועוד, מהווים דוגמאות להתמודדות יעילה עם ההפרעה.

בחזרה לתוכן העניינים

בחזרה לעמוד הבית

האבחון הכולל מחייב התייחסות מפורטת ומעמיקה למכלול הסימפטומים הנוירולוגיים, הפיזיולוגיים, ההתנהגותיים, החברתיים, הפסיכולוגיים והפסיכיאטרים אצל הילד. כאשר מדובר במתבגר או מבוגר יורד בהיקף חשיבותו מרכיב התנועה. בגילאים אלו חייבות להיבדק באבחון גם הימצאות אפשרית של בעיות תעסוקה וחיי הזוגיות והמשפחה של המאובחן. האבחון וקביעת הדיאגנוזה של היפראקטיביות אצל ילדים התבססו עד כה על אבחון קליני שכלל איסוף אינפורמציה מההורים, מבית הספר ותצפית שנועדה לבחון את מכלול הסימפטומים הקליניים שמראה הנבדק. מערכת האבחון כללה ראיון קליני, תצפית ואבחון לבעיות נלוות.

במקביל לפיתוח הקריטריונים לאבחון ההפרעה, פותחו סולמות הערכה מקובלים דוגמת שאלון "קונרס" (מלא או מקוצר) המסכם את כמות (מספר) ועוצמת הסימפטומים שמראה הילד או סולמות האבחון של DSM או ICD הפועלים באופן דומה. השאלון ניתן להערכה להורים וגורמי המערכת המקיימים קשר עם הילד (גננת, מורים) ותוצאותיו יחד עם ההתרשמות הקלינית משמשות לקביעת האבחנה. בניסיון לבחון את רמת הקשב ויכולת שמירתו בפעילות מונוטונית אצל הילד, פותח מבחן ממוחשב (בדיקת TOVA) המשווה את תוצאות הילד לתוצאות בני גילו במטלה זו. לבדיקה עדיין מגבלות פנימיות רבות, עובדה המקשה על אנשי מקצוע רבים להישען על תוצאותיה בקביעת האבחנה של היפראקטיביות.

הבנה נוירולוגית חדשה של פעילות המוח אפשרה פענוח חלקי של הגורמים להפרעת הקשב וההיפראקטיביות. הבנה זו אפשרה פיתוח של שיטה ביופיזיקלית "מעבדתית" חדשנית ומדויקת (BDTAK)  לא פולשנית, מהירה ומהימנה לאבחון היפראקטיביות. הבדיקה נערכת על ידי הילד בביתו באופן עצמאי. בנוסף, מאפשרת הבדיקה מעקב פיזיקלי מדויק אחר יעילות והתאמת הטיפול התרופתי, מצב החולה, התקדמות הטיפול ומידת השיפור הנוירולוגי – סימפטומטולוגי וההתנהגותי בהפרעה. הבדיקה מאפשרת גם אבחנה מבדלת של אפיוני ההיפראקטיביות לעומת בעיות נלוות שונות אחרות.

בחזרה לתוכן העניינים

בחזרה לעמוד הבית

ידוע כיום שכ 30% מהילדים הלוקים בהיפראקטיביות מחלימים ממנה במהלך גיל ההתבגרות בעוד האחרים ממשיכים לסבול מסימפטומים שונים גם אחר כך. בדרך כלל מתמתנת ההפרעה של פעילות היתר והופכת אחר כך במהלך הבגרות לתחושת חוסר מנוחה פנימית. בעיות הקשב, סף הרגישות הנמוך ובעיות נלוות נוספות מצויות לעתים גם בבגרות ומשפיעות לעתים גם על עולם העבודה וחיי המשפחה של הפרט הלוקה בהפרעת היפראקטיביות ובהתאם מחייבות התייחסות טיפולית מתאימה.

בחזרה לתוכן העניינים

בחזרה לעמוד הבית

מהות ההפרעה הפוגעת ומשפיעה במישורים כה נרחבים בחייו, מחייבת מתן מענה כולל ומקיף למגוון הבעיות המקיפות את הילד, המתבגר והמבוגר הלוקים בהיפראקטיביות. ההתייחסות הטיפולית המומלצת היא במישורים הרגשיים, לימודיים, התנהגותיים, חברתיים ומשפחתיים.

הטיפול האופטימלי בילד ההיפראקטיבי מחייב התייחסות אנשי מקצוע מתחומים שונים בהתאם לבעיות שמראה הילד. רופא ( נוירולוג ילדים או פסיכיאטר ילדים) עשוי לתת מענה לבעיות הקשב, האימפולסיביות ושליטה על דחפים באמצעות מענה תרופתי הולם. פסיכולוג חינוכי יתמקד בתהליכי הלמידה בבית הספר בנוסף לתהליכים התנהגותיים, חברתיים ומשפחתיים ויכול לענות לשאלות תכופות המתעוררות במהלך גדילתו של הילד במשפחה באמצעות טיפול פסיכולוגי ויעוץ להורים למשפחה כמו גם לביה"ס.

כיום, מלבד הטיפול ב"ריטלין" קיימות תרופות קונוונציונליות נוספות המשמשות לטיפול בקשיים שמראה הילד ההיפראקטיבי. תרופות אלו הוכחו במחקרים מדעיים שונים כמשפיעות לטובה, בנוסף למשתני הקשב, גם על ההתנהגויות החברתיות והרגשיות-פסיכיאטריות. במחקר שנערך ב"קליניקה לפסיכולוגיה מתקדמת", רחובות נמצאה השפעה מיטיבה לתרופות שונות גם על לקויות למידה מסוימות לדוגמה מוטוריקה, גרפומוטוריקה, קואורדינציה, תפיסה, עבודת רצף, תכנון, הפרעות שינה ועוד. ניסיונות שונים לטפל בהפרעת "היפראקטיביות" ב"תרופות בלתי קונוונציונליות" לימד על השפעות שונות אצל חלק קטן יחסית של הילדים עם היפראקטיביות. כך נבדקו רגישויות לשוקולד, צבעי מאכל, צמחים ממשפחת הסולנים, פרי הדר, ותוספי מזון מסוימים וחומרי מזון שנחשדו כאלרגנים. דיווחים בודדים, לא מדעיים לימדו על שיפור חלקי במצב הסימפטומים בעזרת הוצאה של תוצרים אלו מתזונת הילדים. חשוב לזכור שדיווחים אלו בודדים, בלתי מדעיים וכנראה השפיעו רק במקרים ספורים.

פסיכולוג חינוכי עשוי לתת מענה לקשיים הרגשיים, לצרכים הייחודיים של הילד בבית הספר מבחינה לימודית והתנהגותית בנוסף לגישור בין בית הספר  - ילד וההורים. לעיתים קרובות מסייע הגישור רבות בקשייו החברתיים והמשפחתיים של הילד. עם התבגרות הילד מומלצת קבלת עזרה באמצעות פסיכולוג שיקומי או רפואי בהתמקדות בבעיות והדרישות שמעלה עולם העבודה יחד עם התייחסות לחיים הזוגיים והמשפחתיים של המטופל. יש לשקול יעוץ גנטי בשלבי המעבר לחיים הזוגיים, הבאת ילדים ומעבר לחיים הוריים ומשפחתיים.

טיפולים אפשריים אחרים עשויים להינתן על ידי אנשי מקצוע פרארפואיים דוגמת מרפאים באומנות ואמצעי הבעה שונים (מוזיקה, תנועה, חיות, ספורט ועוד) בנוסף לטיפולים ספציפיים לקשיים הייחודים שמראה הילד כצורך בריפוי בעיסוק, ריפוי בדיבור ועוד.מערכות מס-ההכנסה והביטוח הלאומי עשויות לסייע בהתמודדות עם הפרעה נוירולוגית זו.

בחזרה לתוכן העניינים

בחזרה לעמוד הבית

מהי המסגרת המתאימה לילד היפראקטיבי בגילאי הגן ובבית הספר?

האם חייבים לשלב ילד היפראקטיבי במסגרת החינוך המיוחד?

האם ניתן לשלב ילד היפראקטיבי השוהה בחינוך המיוחד במסגרת הלמודים הרגילה?

האם זקוק הילד היפראקטיבי לתרופות?

מאיזה גיל מומלץ לטפל בתרופות?

מהן תופעות הלוואי של התרופות בהן משתמשים לטיפול בהיפראקטיביות?

מהו משך הזמן של השימוש בתרופות?

האם "ריטלין" מזיק לילד בטווח הקצר ובטווח הארוך?

מהי התייחסות הצבא להיפראקטיביות?

האם ילדים עם הפרעת קשה והיפראקטיביות מקבלים סיוע בביטוח הלאומי ומס-ההכנסה?

גלגלי הצלה העוזרים להתמודדות מוצלחת עם היפראקטיביות

1.       אגודת "ניצן"

2.        אגודת "ביחד" טל: 579004 - 03

3.        פסיכולוג(ית) "שירות פסיכולוגי חינוכי" בגן ובבית הספר – שירות עירוני.

היפראקטיביות הנה הפרעה המעוררת קשיים לילד ולמשפחתו במישורים שונים ורבים ובהתאמה מחייבת התייחסות כוללת ומקיפה למכלול הבעיות על מנת לשפר את איכות חייו של הילד, עתידו ואף את איכות חיי הסובבים אותו. מומלץ לאבחן ולטפל מוקדם ככל האפשר ויחד עם זאת, למנות גורם מקצועי אחד לטובת ארגון ושמירה על פרופורציות נכונות בצריכת השירותים להם זקוק הילד.

ד"ר א. קסלר, כותב דף זה, הוא פסיכולוג ונוירופסיכולוג העוסק בטיפול ובמחקרים קליניים, חבר בהסתדרות הפסיכולוגים, בישראל ובארה"ב, וחבר הקונסורציום הבינלאומי לטורט.